סדר הלימוד
ליום פקידת השנה
הליכות יום פקידת השנה
וסדר מפורט לע"נ מורנו ורבנו מארי יוסף בן יעקב צובירי זצוק"ל
מנוקד
בנוסח ק"ק תימן מפוסק, ומבואר ביאור קל
ע"י הרב משה עמיאל שליט"א
רב בית המדרש "מורשת התורה" בנימינה
הליכות סדר הלימוד ביום פקידת השנה
א. מי שלא היה בבית הקברות תוך שלושים יום, כשיבוא
ויעמוד קרוב ארבע אמות לקברים יאמר ברכת "אשר יצר אתכם" (נוסח הברכה ראה
לקמן).
ב. הלומדים יתנו דעתם שכל הלימוד הוא למנוחת ולעילוי
נשמת הנפטר.
ג. תפילת בית הקברות. לאחר שיתאספו הבאים, יעמדו בסמוך
למקום הקבר, וקוראים לע"נ הנפטר כסדר הזה: פרקי משנה המתחילים באותיות שם
הנפטר, ופרק יש מעלין החותם באותיות נשמ'ה, פרקי תהילים ממזמור קי"ט המתחילים
בשם הנפטר, ועוד פרקי תהילים באותיות נשמ'ה. אומרים תפילה (ראה לקמן), ואומרים
השכבה. אח"כ יאמרו משנת רבי חנניא וכו'.
ד. ואם יש לפחות עשרה, אחד מהקרובים יאמר קדיש דרבנן
{"על ישראל"}.
ברכת
"אשר יצר אתכם". מי שלא היה בבית הקברות תוך
שלושים יום, כשיבוא ויעמוד קרוב ארבע אמות לקברים יאמר ברכה זו[1]:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה,
אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם
בַּדִּין, וְכִלְכֶּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְהֶחֱיָה אֶתְכֶם בַּדִּין, וְהֵמִית
אֶתְכֶם בַּדִּין, וַעֲתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין, וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְכֶם,
וְהוּא עֲתִיד לְהַחֲיוֹתְכֶם וּלְקַיֵים אֶתְכֶם בַּדִּין לְחֶיֵי הָעוֹלָם
הַבָּא. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְחַיֶה הַמֵּתִים:
פרקי משנה.
הרב מתחיל לציבור משנת
"כל ישראל"[2]
וכו', וכולם אומרים עמו יחד בקול רם:
כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם
חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמָר וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם
יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:
פרקי משנה
אותיות שם מו"ר: יוס"ף, מתחילים לקרות לפי הסדר: ביכורים פרק א'. דמאי פרק ב'. כריתות פרק ד'. פרה
פרק ד'.
משנה מסכת בכורים פרק א:
(א) יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ
שְׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שְׁאֵינָן מְבִיאִין, הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ
וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלַ יָּחִיד אוֹ שֶׁלָּ רַבִּים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁלַּ יָּחִיד
אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁלָּ רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ
וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצָע,
הֲרֵי זֶה אֵינוּ מֵבִיא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּזֶה מֵבִיא:
(ב) מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוּ
מֵבִיא, מִשּׁוֹם שֶׁנֶּאֱמָר (שמות כג, יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, עַד
שֶׁיְּהוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדמָתָךְ. הָאָרִיסִין וְהַחֲכוֹרוֹת
וְהַסַּקרִיקוּן וְהַגַּזְלָן, אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, מִשּׁוֹם
שֶׁנֶּאֱמָר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ:
(ג) אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים
חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת
שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין
בִּכּוּרִים קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּכּוּרֵיהֶם
קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות
כג, ט"ז) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזרַע בַּשָּׂדֶה:
(ד) אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא
קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֶא, שְׁאֵינוּ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר
נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל,
מֵבִיא וְקוֹרֶא. וּכִשׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי
אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכִשׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם.
וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:
(ה) רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן
יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁתְּהֶא
אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחרָרִים, וַאַפִלּוּ
עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֶא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאַפטרפוֹס
וְהַשָּׁלִיַח וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטמְטוֹם וְאַנְדְּרוּגִּינוֹס, מְבִיאִין
וְלֹא קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוּלִין לוֹמַר (דברים כו, י') אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי
ה':
(ו) הַקּוֹנֶה שְׁנֵי
אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַ חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֶא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
מֵבִיא וְקוֹרֶא. יָבַשׁ הַמַּעיָן, נִקְצָץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֶא.
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֶא. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא
וְקוֹרֶא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֶא. רִבִּי יְהוּדָה
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֶא:
(ז) הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו
וּמָכַר שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֶא. וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוּ
מֵבִיא. מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֶא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ
הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֶא:
(ח) הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו,
נִבְזְזוּ, נִמּוֹקוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים
תַּחתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֶא. וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ.
נִטמְאוּ בָּעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוּ קוֹרֶא:
(ט) וּמנַיִן שְׁהוּא חַיָּב
בְּאַחרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, י"ט)
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב
בְּאַחרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד
וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוּ קוֹרֶא:
(י) וְאֵלּוּ מְבִיאִין
וְקוֹרִין, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת
שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר
הַיַּרְדֵּן. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר
הַיַּרדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדבָשׁ:
(יא) הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה
אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַ חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֶא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
אַפִלּוּ שְׁנַיִם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֶא. רִבִּי יְהוּדָה
אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי אָרִיסוּת וַחֲכוֹרוֹת מְבִיאִין וְקוֹרִין:
(1) משנה מסכת דמאי פרק ב
(א) וְאֵלּוּ דְּבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דֳּמַאי בְּכָל מָקוֹם. הַדְּבֵלָה,
וְהַתְּמָרִים, וְהַחַרוּבִים, הָאֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן. הָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה
לָאָרֶץ, כָּל הַמִּשׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר:
(ב) הַמְּקַבֵּל עָלָיו
לִהיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שְׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שְׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת
שְׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוּ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
אַף הַמִּתאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ, עַל עַצמוֹ אֵינוּ
נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֶא נֶאֱמָן עַל שֶׁלַ אֲחֵרִים:
(ג) הַמְּקַבֵּל עָלָיו
לִהיוֹת חָבֵר, אֵינוּ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוּ לוֹקֵחַ
מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוּ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצלוֹ
בִּכסוּתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא
יְהֵא פָּרוּץ בַּנְדָרִים וּבַשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֶא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים,
וּמשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָּאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:
(ד) הַנַּחְתּוֹמִים לֹא
חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָא כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה.
הַחֶנוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמכּוֹר אֶת הַדֳּמַאי. כָּל הַמַּשׁפִּיעִין
בְּמִדָּה גַּסָּה, רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדֳּמַאי. אֵלּוּ הֶן
הַמַּשׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְּבוּאָה:
(ה) רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת
שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּגַּסָּה וּמדָדוֹ בְּדַּקָּה, טְפֵלָה דַּקָּה
לַגַּסָּה. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בְּגַסָּה טְפֵלָה
גַּסָּה לַדַּקָּה. אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַּסָּה. בַּיָּבֵשׁ, שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבַלַּח,
דֵּינָר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְּאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֻפּוֹת
שֶׁלְ יָרָק, כָּל זְמָן שְׁהוּא מוֹכְרָן אַכסְרָה, פָּטוּר:
משניות מסכת כרתות פרק ד
(א) סְפֵק אָכַל חֵלֶב סְפֵק לֹא אָכַל, וַאַפִלּוּ אָכַל, סְפֵק יֵשׁ בּוֹ כַּשֵּׁעוּר,
סְפֵק שְׁאֵין בּוֹ, חֵלֶב וְשׁוֹמֶן לְפָנָיו, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין
יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג
בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, שַׁבָּת וְיוֹם חֹל
וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן עָשָׂה, מֵבִיא
אָשָׁם תָּלוּי:
(ב) כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל
חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כָּךְ עַל
לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוּ מֵבִיא אֶלָא אָשָׁם אֶחָד. אִם הָיְתָה יְדִיעָה
בִּינְתַּיִם, כְּשֵׁם שְׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ הוּא
מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. כְּשֵׁם שְׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם
נוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעלֵם אֶחָד חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ עַל לֹא
הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. חֵלֶב וְנוֹתָר
לְפָנָיו, אָכַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל, אִשׁתּוֹ נִדָּה
וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ
מֵהֶן שָׁגַג, שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין
הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב
חַטָּאת, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחלְקוּ עַל
הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שְׁהוּא פָּטוּר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, מִקְצַת
מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם וּמִקצָתָהּ לְמָחָר, וְעַל מַה נֶחלְקוּ, עַל
הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם
הַכִּפּוּרִים עָשָׂה, אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה
עָשָׂה, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר
רִבִּי יְהוּדָה, פּוֹטְרוֹ הָיָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי:
(ג) רִבִּי שִׁמְעוֹן
שְׁזוּרִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שְׁהוּא
מִשּׁוֹם שֵׁם אֶחָד שְׁהוּא חַיָּב, וְעַל מַה נֶחלְקוּ, עַל דָּבָר שְׁהוּא
מִשּׁוֹם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרִבִּי
יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אַפִלּוּ נִתְכַּוֶּן לְלַקֶּט
תְּאֵנִים וְלִקֶּט עֲנָבִים, עֲנָבִים וְלִקֶּט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וְלִקֶּט
לְבָנוֹת, לְבָנוֹת וְלִקֶּט שְׁחוֹרוֹת, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפטוֹר
בָּהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמָר (ויקרא ד, כ"ג), אֲשֶׁר
חָטָא בָּהּ, פְּרָט לַמִּתעַסֵּק:
משניות מסכת פרה פרק ד
(א) פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשׁמָהּ, קִבֶּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא
לִשׁמָהּ, אוֹ לִשׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשׁמָהּ וְלִשׁמָהּ, פְּסוּלָה.
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכשִׁיר. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגלַיִם, פְּסוּלָה.
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכשִׁיר. וְשֶׁלֹּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל, פְּסוּלָה. רִבִּי
יְהוּדָה מַכשִׁיר. ובִמחֻסָּר בְּגָדִים, פְּסוּלָה. וּבִכלֵי לָבָן הָיְתָה
נַעֲשֵׂית:
(ב) שְׂרָפָהּ חוּץ
מִגִּתָּהּ, אוֹ בִּשׁתֵּי גִּתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת,
פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִּוֶּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה
מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית
שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְשֵׁרָה:
(ג) שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא
בְּעֵצִים, אוֹ בְּכָל עֵצִים, אַפִלּוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגבַבָה, כְּשֵׁרָה.
הִפשִׁיטָהּ וּנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכוֹל מִבְּשָׂרָהּ
וְלִשׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחשָׁבָה
פּוֹסֶלֶת בַּפָּרָה:
(ד) כָּל הָעֲסוּקִין
בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ
בִּמלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פִּסּוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים.
אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כָּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפנֵי פִּסּוּלָהּ, מְטַמְּאָה
בְּגָדִים. לְאַחַר פִּסּוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים. נִמצְאָה חֻמרָהּ
קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִין בָּהּ, וּמַרבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ
בַּיּוֹם, וּבַכֹּהֵן, הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר.
וְהַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:
משנה
אותיות נשמ"ה. חותמים
לימוד המשניות בסוף פרק יש מעלין, מסכת מקואות פרק רביעי ממשנה רביעית ואילך,
בארבע המשניות שאותיותיהן נשמ"ה:
(ד) נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקצַת מַראָיו, אִם אֵין בּוֹ מַראֵה מַיִם אַרְבָּעִים
סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטבוֹל בּוֹ:
(ה) שְׁלשָׁה לוֹגִין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרְטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן
כְּמַראֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקוָה, לֹא פְּסָלוּהוּ. שְׁלשָׁה לוֹגִין
מַיִם חָסֵר קֻרטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן
כְּמַראֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוָה, לֹא פְּסָלוּהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן
נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּראֶה:
(ו) מִקְוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם
וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה
אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגלָיו שֶׁלָ רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי
טָהוֹר. הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַסְּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם,
טָהוֹר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלָ עוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיַהּ שִׂפתוֹתֵיהֶם מִן
הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, מַטבִּילָן
וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶם:
(ז) הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט
הֶעָבֶה, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין. מִקְוָה שֶׁמֵּימָיו
מְרֻדָּדִין, כּוֹבֵשׁ אַפִלּוּ חֲבִלֵּי עֵצִים, אַפִלּוּ חֲבִלֵּי קָנִים,
כְּדֵי שֶׁיִּתפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל
מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר
עָלֶיהָ הַגַּל, טְהוֹרָה:
מזמורי
תהילים.
המנהג הקבוע
לפתוח בשלושה פסוקים אלו לפני קריאת התהילים:
וממשיכים
לקרוא כולם יחד בקול רם מזמורי תהילים ממזמור קי"ט לפי אותיות שם מו"ר:
יוס"ף.
לאחר מכן
ממשיכים לקרוא כולם יחד מזמורי תהילים באותיות נשמ"ה:
לאחר שגמרו
סדר הלימוד, אומר הרב תפלה זו[3]:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ
יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ, מַאֲצִילֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ,
יוֹצְרֵנוּ, וְעוֹשֵׂנוּ, שתקבל בחסד וברחמים לימודנו אשר למדנו לפניך, לזכות
ולמנוחת נפש נשמת {מורנו ורבינו מארי יוסף בן יעקב צובירי}, ויעלו לרצון ולנחת רוח
לפני כסא כבודך, להשפיע עליה יפעת שפעת אורות טליך, כדי שתכנס לגן עדן עליון, לאור
באור פניך, ולהנות מזיו שכינתך, ותהיה לה מנוחה נכונה בגן עדן מושבה כל הימים,
במחיצתן של צדיקים, ויעמדו לה מלאכים המוני מעלה להמליץ טוב בעדה, ויקראו לפניך
זכויותיה. ובזכות כל השמות והצרופים והסודות היוצאים והרמוזים והמצורפים בלמוד
שלמדנו, תתקבלנה כקרבנות ומנחות וניחוחין. ובצדק תענה נוראות לכלה הפשע ולהתם
חטאות. ויפתחו לה שערי השמים, ועל מי מנוחות ינהלוה וילווה, ויושיבוה במעון ביתך
ובמקום משכן כבודך, ויסתירוה בסתר עליון שוכן רום חביון, להצילה ולהושיעה משטן רע
וממקטרגים רעים. ותהיה מנוחתה כבוד, מנוחת שלום השקט ובטח, כדכתיב יבוא שלום ינוחו
על משכבותם הולך נכוחו, עד שתעמוד לגורלה לקץ הימין, ויתקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה
כה, ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל
פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר. ואתה
יְהֹוָה ברחמיך הרבים, אל שדי, תאמר לצרותינו די. אנא יְהֹוָה, מלטה המחנה הנשאר
לפלטה וקרא אליה את הקריאה על הגאולה ועל התמורה כי אין זולתך לגאול ולקבץ שה
פזורה. ומרה יבא לציון גואל ונקומה ונעלה בית אל, אמן כן יהי רצון:
(תהילים צ, יז) וִיהִי נֹעַם
אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה
יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהו: (תהילים פט, נג) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמן:
(תהילים סט, יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהֹוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב
חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעך: (תהילים יט, טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי
פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלי:
ומסיים באמירת
השכבה לנפטר, כשהקהל עונים אמן על כל פסקה:
ואומרים משנת
"רבי חנניא בן עקשיא"[4]
כולם ביחד:
רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן
עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל.
לְפִיכָּךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר (ישעיה מב, כ"א):
יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
ואם יש עשרה,
מיד קם אחד הקרובים ואומר קדיש דרבנן[5]:
[1] ברכת "אשר יצר אתכם
בדין". מקורה בגמרא ברכות (דף נח ע"ב)
ושו"ע או"ח (סי' רכד סע"יב) בדין הרואה קברי ישראל: אשר יצר, וזן, וכלכל, והחיה. כמ"ש
באבות פ"ד מ"כב, שעל כרחך אתה נוצר, חי וכו' עיי"ש, וכמ"ש
בטבע העולם שאין בו בחירה לאדם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
(רמב"ם): והמית אתכם בדין.
כתב מהרד"ם בשתילי זיתים (שו"ע שם אות י"ד) "ואע"ג דאמרינן
יש מיתה בלא חטא, אפילו הכי דינו של הקקב"ה דין אמת, כי הוא יודע כל דרכי
איש, וכל דרכיו משפט: ויודע
וכו'. זה תוספת מדברי מר בריה דרבינא משמו של רב נחמן: עוד כתב מהרד"ם בשת"ז (שם): כשהולך
אל קבר יאמר, יהי רצון שתהא מנוחתו של {פלוני}
הקבור פה בכבודו וזכותו יעמוד לי.
[2] משנת "כל ישראל". מקורה במסכת סנהדרין פרק י' משנה א': מנהגינו
שנאמר.
ישעיה פרק ס' פסוק כ"א:
[3] תפילה לאחר סדר הלימוד. מקורה בספר שער השמים: וזו
נוסחתה בלשון זו גם באמירתה על נשמת אשה, כיון שעיקרה על הנשמה:
[4] משנת "רבי חנניא בן עקשיא". מקורה במסכת מכות פרק ג' משנה ט"ז: מנהגינו לחתום במשנה זו את סדר הלימוד
בתורה שבע"פ, הן זה הנכלל בסדר התפילה בפרט והן כלימוד בכלל: בערכה של משנה זו, כתב הרמב"ם
בפירושו: "מעקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי
וכהוגן, ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה
כמו שביארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם
הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה. ובעשותו אותה המצוה
תחיה נפשו באותו מעשה: לזכות.
לשון זכות, להרבות זכותם (מלא"ש) ומתוך כך גם את שכרם (רש"י). ואפשר גם
מלשון זיכוך, שהתורה והמצוות מזככות את האדם:
תורה ומצוות. היינו תורה ומצוות שבתורה. ומצוות כולל גם את האזהרות
שתקנו חכמים, ואת המשפטים שבין אדם לחברו (רש"י, מלא"ש), שהיה האדם בדל
מהם גם לולא נכתבו בתורה, ומשנכתבו הרי הן באות לזכך ולזכות: למען צדקו. להצדיק (רע"ב) את
ישראל: יגדיל וכו'. היינו
הקב"ה, לכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה (רש"י). ואפשר עוד על האדם, על
מנת שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ללמוד וללמד (מצ"ד), להגדילה בכמות ולהאדירה
באיכות (מלבי"ם):
[5] עיין היטב במ"ש מו"ר
בשורש החיים, ח"ד מויצבור יוסף בר, עמ' נ', בזה"ל: "וגם לפי הפשט
חיוב גדול לומר קדיש על התורה שלמדנו" וכו' עיי"ש. וע"ע במ"ש
בטל אורות על הסידור כנסת הגדולה ח"א עמ' כ"ד.